סרביה – דרום מערב
אזור דרום-מערב סרביה מציע נופים פראיים, אגמים מרהיבים ומסלולים מרתקים, אך הוא עדיין לא מוכר במיוחד לתייר הישראלי. לפניכם מסלול מומלץ לטיול באזור זה.
למה סרביה?
ולמה לא? סרביה היא מדינה בלקנית שעשויה להפתיע אתכם; היא מציעה נופים עוצרי נשימה, תרבות עשירה, חיי לילה סוערים ושופינג במחירים נוחים. טיסה קצרה של שלוש שעות תוביל אתכם לבלגרד, בירת הרפובליקה הסרבית.
סיבות ורקע להגיע לסרביה
חבל זלטיבור נמצא בדרום-מערב סרביה, בין הגבולות עם בוסניה הרצגובינה ומונטנגרו. מדובר באזור הררי עם פסגות שמגיעות לגובה של כ-1,500 מטרים. החלק התיירותי של החבל מתפרש מאזור העיירה בָּאִיגִינָה באשְׁתָה ועד קניון נהר הלימפ (Lim), בסמוך למנזר קומניצה.
מומלץ לתכנן טיול כוכב ולהתמקם בעיירת זלטיבור, שהיא העיירה הנופש הגדולה ביותר באזור ומשמשת כבירת הסקי בחורף. ממנה אפשר לצאת לטיולי יום במרחקים סבירים. כדאי להקדיש לאזור לפחות שלושה ימים, אך אפשר גם לשהות בו שבוע שלם.
מהשדה התעופה לחבל זלטיבור
עם הנחיתה בשדה התעופה של בלגרד, שדה תעופה חדש ומודרני, פונים ימינה לעמדות השכרת הרכב. אנחנו שכרנו רכב סטיישן בדרגת אקונומי, אך מהר מאוד גילינו שהשכרת ג'יפ הייתה הבחירה הנכונה יותר. בחברת ההשכרה הפנו אותנו לדלפק צ'יינג צהוב, שם רכשנו סים מקומי לחבילת גלישה של 4GB לשבוע במחיר של 300 דינרים (כ-10 שקלים).
כ-230 ק"מ דרומית לבלגרד, על גבול בוסניה, ממוקמת זלטיבור – שוויץ של יוגוסלביה. בגובה של כ-1,070 מטר, הסגנון האדריכלי שונה, ובחורף המקום מתמלא בשלג, הופך לאתר סקי פופולרי. יש כאן שפע של צימרים, בתי מלון, מסעדות ואגם קטן. אפשר לרחף עם מצנח, לרכב על סוסים ולטייל בטבע. הדרך לשם יפה, אך מעט מאתגרת – לאורך נהר זורם, אגמים, גשרים, כפרים והרים ירוקים. מספר ערים נמצאות בדרך, והמסלול בהחלט שווה.
כ-17 ק"מ מזרחית לזלטיבור נמצא מוזיאון סטארו סלו, שמשמעותו "הכפר הישן". המוזיאון מציג בתי עץ שפורקו מכפרים שונים, תיאור על החיים בכפר, כלי עבודה ובעלי חיים. יש גם מסעדה עם נוף יפה, והכפר ידוע בסריגת צמר כבשים. נשים מבוגרות סורגות ומוכרות את עבודותיהן במקום.
מערבית לזלטיבור, במרחק של כחצי שעה נסיעה, ישנה פינה קסומה בשם מוקרה גורה. מדובר בעמק ירוק עם מים זורמים, בתי כפר ציוריים ושדות פתוחים. סמוך לכפר עובר מסילת רכבת ייחודית שהוקמה בשנת 1925 כדי לקשר בין הרי הדלמטים בקרואטיה לבלגרד. במקום חצבו מסילה בצורת הספרה שמונה, והרכבת מטפסת במעגלים. לאחר שיקום שנעשה על ידי תושבים מתנדבים, המקום הפך לאתר תיירות מעניין – יש כאן מוזיאון רכבת, נחל זורם ובאר מים עם סגולות בריאות. יש גם מסעדה עם נוף מהמם.
לכאורה, הנסיעה מבלגרד לזלטיבור אורכת כשלוש וחצי שעות, אך בפועל היא נמשכת קרוב לארבע עד ארבע וחצי שעות. ישנן שתי דרכים עיקריות להגיע לזלטיבור. הדרך הראשונה היא באמצעות כבישים 21 ו-22 או כביש 175 ליד העיר ואלייבו, נחשבת קצרה יותר, אך היא ארוכה, מתישה ומפותלת. הדרך השנייה, המרכזית יותר, היא דרך כביש 25 ו-152, העוברת דרך ערים גדולות כמו צ'אצ'אק וטופולה, ומציעה מספר אתרים ששווה לעצור בהם.
אם תבחרו בדרך הראשונה, תוכלו לבקר בעיר אוז'יצה, עיירה מנומנמת עם מדרחוב וחנויות, אך אין יותר מדי מה לעשות שם. חסרון בולט הוא שלא מצאנו מסעדה אחת בכל העיר. בקרבת העיר, בכפר קאדיניאצ'ה, יש אנדרטה מרשימה לזכר הפרטיזנים הסרבים שנפלו במלחמת העולם השנייה, אך לא הצלחנו לבקר בה מחוסר זמן.
שמורת אובץ
דרומית לזלטיבור, במרחק של כשעה נסיעה, שוכנת שמורת אובץ. חיפוש קצר באינטרנט יחשוף סוכנויות טיולים שמציעות טיולי יום במחירים גבוהים (כ-40 אירו לאדם), אך אפשר לארגן סיור בעצמכם במחיר נמוך בהרבה. פקידת הקבלה שלנו במלון ארגנה לנו סיור במחיר של 10 אירו לאדם.
נוסעים מזלטיבור דרומה לשמורת אובץ, לכיוון הכפר בוז'טיצ'י, ובדרך ניתן להבחין בנהרות המתחברים לאגם זלאטאר ובעצים שמקבלים גוון כתום בסתיו. כמה קילומטרים לפני הכפר ישנה דרך קצרה המגיעה לגרם מדרגות שמוביל למזח מאולתר. מחנים את האוטו ויוצאים לשייט בסירה בשמורת אובץ.
נהר אובץ ידוע בזכות הפיתולים שלו, שיוצרים אגם נחשי ייחודי בקצה הדרומי של השמורה. השמורה היא ביתם של כ-100 מיני עופות, כולל נשרים. הדרך היחידה לחקור את האזור ולראות את הפיתולים היא באמצעות שייט רגוע בנהר שנמשך כארבע שעות. לאורך השייט ניתן לראות נשרים עפים מעל.
אחרי כשלושת רבעי שעה מתחילת השייט מגיעים לפיתולים של נהר אובץ ועוצרים בנקודה באגם, ממנה יש שביל הליכה של כ-800 מטרים טיפוס לנקודת תצפית על הנהר. העלייה לא קלה, אך הנוף מהתצפית פשוט מדהים – שווה את המאמץ! בעונת הקיץ, מומלץ לא לטפס לנקודת התצפית בשל נוכחות נחשים מסוכנים באזור.
מהתצפית נמשיך למערת הקרח, מערה קארסטית חמודה שמתפרסת על שטח של כשישה קילומטרים, עם טמפרטורה קבועה של 8 מעלות. המערה מוארת והשביל בה נגיש. עיקר היופי שלה הוא במדרגות הגיר היוצרות בריכות מים ייחודיות. יש גם מפל קטן שנשפך לתוכה מגובה של עשרה מטרים, הנקרא "מקור החיים". פתוח כל יום בשעות 9:00-18:00. מחיר: 250 דינר סרבי לאדם, 200 דינר לילד.
בדרך חזרה לזלטיבור, בסמוך לכפר קוקין בראד, אפשר לעצור במסעדה על חופי אגם זלאטאר, המציעה אוכל מקומי טעים ונוף יפה.
ניתן לעצור גם בהר טורניק, אשר בחורף משמש בעיקר לסקי ובקיץ מציע פארק אתגרי לילדים, כולל מגלשת הרים ואומגה. הפארק פתוח רק בסופי שבוע בין 10:30 ל-17:00.
פרק לאומי הרי טארה
ביום המחרת, יוצאים מזלטיבור ומצפינים אל העיירה פרוצ'אץ בהרי טארה, במרחק של כשעה נסיעה. רכס הרי טארה, הממוקם בגבול סרביה עם בוסניה והרצגובינה, הוכרז כ"פארק הלאומי טארה". בדרך, מטפסים ליער עבות עם עצים צפופים. לפני ההגעה לעיירה, רואים מרחוק את אגם פרוצ'אץ, שנבנה במקור כסכר לספק אנרגיה לתחנת הכוח של בָּאִיגִינָה באשְׁתָה.
נמשיך ל-7 סרפנטינות ארוכות (לא תלולות במיוחד), שיורדות לנהר דרינה, שהוא הגבול בין סרביה לבוסניה הרצגובינה. בסרפנטינה האחרונה נפנה ימינה ונמשיך לעיירת פרוצ'אץ, שם נמצא את נהר ורלו, הנהר הקצר ביותר באירופה – אורכו 365 מטרים בלבד, ולכן הוא מכונה "נהר השנה". לאורך הנהר יש שביל הליכה שמסתיים במפל קטן. מהקצה השני של הכביש, ניתן לראות את התמזגות ורלו לדרינה במפל נוסף ולשבת במסעדה על הנהר.
חוזרים לסרפנטינה האחרונה, אך הפעם ממשיכים שמאלה על פני כביש צר לגדות אגם פרוצ'אץ. לאורך הדרך יש המון מזחים קטנים שמשמשים לדיג. בקיץ אפשר לשוט כאן בסירה ולעשות רפטינג.
שימו לב! קטע הדרך הבא לא מומלץ אם אין לכם רכב שטח. ממשיכים לתצפית Banjska Stena, אחת התצפיות היפות בסרביה, שמשקיפה על אגם פרוצ'אץ, בין הרי טארה והרי בוסניה, ומזכירה את הפיורדים בנורבגיה. ניתן להגיע ברגל (כשעתיים וארבעים דקות) או לנסוע לחניון התצפית ולהמשיך ברגל (כ-5 דקות).
בשלב הראשון נוסעים על כביש אספלט צר, אך לאחר כמה דקות הוא מתחלף בדרך לא סלולה, ובסופו של דבר הופך לדרך אבנים שמתאימה בעיקר לג'יפים. הנסיעה לתצפית אורכת לפחות חצי שעה אם נוסעים בזהירות.
כשהגענו לתצפית, גילינו שיש ערפל סמיך שמקשה על הראות, ולא הצלחנו לראות דבר. מאוד מאכזב.מהתצפית ממשיכים בירידה לכיוון אגם זאובינה, עוד אגם מלאכותי על כביש 403. בדרך עוצרים בעיירה מיטרובאץ, שהיא העיירה היחידה עם מסעדה באזור. בדרך ניתן לראות את האגם בין העצים – מרשים! אנחנו ממשיכים לנסוע על גדות האגם עד שמגיעים לגשר קטן, שם יש תצפית מדהימה על אגם ספאיצ'י, בעמק הפארק הלאומי טארה.
מזאובינה נמשיך לכיוון הכפר מוקרה גורה. ניתן להגיע בשתי דרכים: דרך כבישים צרים, ספק סלולים, בתוך פארק טארה, או לחזור על הדרך שעשינו (ארוך יותר ב-20 דקות) ולנסוע דרך כביש 403 ו-E761, שגם הם צרים, אך סלולים. החלטנו לחזור בדרך הארוכה, מחשש להיתקל בכבישים קשים. מהכפר מוקרה גורה ניתן לקחת את רכבת השרגאן 8, המפורסמת בנוף שנשקף ממנה. הרכבת יוצאת כל יום ב-10:30 וב-13:30 והנסיעה נמשכת כשעתיים וחצי. החלטנו לוותר על הרכבת, מאחר ששמענו שהיא מאכזבת.
ממוקרה גורה ממשיכים לדרוונגרד – "עיר העץ" שהוקמה על ידי הבמאי אמיר קוסטוריצה לצילום הסרט "החיים הם נס" ומאז משמשת גם כמקום מגוריו. כל הבתים בכפר עשויים מעץ, ויש בו מסעדה טובה וגלידריה. מחיר כניסה: 250 דינר לאדם.
זלטיבור ואז לבלגרד
ביום האחרון, יוצאים מזלטיבור בבוקר לכיוון מערת סטופיצ'ה, מערת גיר קטנה וחמודה. מחנים את הרכב בחניון המאולתר של המערה, שם גובים 500 דינר סרבי לחנייה. ממשיכים בגרם מדרגות מתפתל לתוך המערה. המערה מוארת היטב והשביל בה נגיש. עיקר היופי שלה הוא במדרגות הגיר היוצרות בריכות מים ייחודיות, עם עומק של עד 7 מטרים. יש במערה גם מפל קטן שנשפך לתוכה מגובה של עשרה מטרים, הנקרא "מקור החיים". פתוח כל יום בשעות 9:00-18:00. מחיר: 250 דינר סרבי לאדם, 200 דינר לילד.
ממשיכים למפל גוסטיליה, שנמצא כרבע שעה נסיעה מהמערה. גם כאן, המגרש מסודר יחסית ודרושה הליכה קצרה של כ-500 מטרים בשביל סלול כדי להגיע למפל. המפל נשפך מגובה של כ-20 מטרים וניתן להתקרב אליו. מומלץ לרדת בהמשך השביל ולראות מפלים קטנים נוספים. במקום יש גם בית קפה (היה סגור כשבקרנו). פתוח בכל יום בשעות 9:00-17:00. מחיר: 150 דינר סרבי לאדם.
אחרי המפל, נוסעים למוזיאון הפתוח בכפר סירוגוינו, המראה בתי מלאכה וצריפונים משוחזרים מהמאה ה-19. ניתן ללון במקום באחד מהביתנים. בכניסה יש דוכנים שמוכרים סוגים שונים של ריבות. שימו לב, אם אתם מגיעים מחוץ לעונת התיירות, רוב הביתנים יהיו סגורים. כך מצאנו את עצמנו עוברים בין צריפונים סגורים תוך כדי ערפל כבד. במוזיאון יש גם פונדק סרבי אותנטי, עם אח דולק שמחמם אותנו מהקור שבחוץ. מגישים מאכלים סרביים מסורתיים ועוגה "בטעם של פעם" שהייתה טעימה ומומלצת. פתוח כל יום; אפריל עד אוקטובר בין 9:00 ל-19:00, נובמבר עד מרץ בין 9:00 ל-16:00. מחיר: 150 דינר סרבי לאדם, 400 דינר למשפחה.
לאחר הביקור במוזיאון, פונים לדרך חזרה לבלגרד, שם צפויים להגיע בערב. ממשיכים עד שמתחברים לכביש E763. לא רחוק מההצטלבות מתחילים לראות דוכנים שמוכרים כדים וחרסים בשולי הכביש. בפנייה הקרובה פונים לכפר זלאקוסה, כפר קדרים שתושביו מתפרנסים מכדים וחרסים. מומלץ להיכנס לאחד המפעלים בכפר ולהתרשם מהמקומיים בעבודתם.
ממשיכים על כביש E763 עד שמגיעים לעיירה אובצ'אר באנייה, קילומטרים ספורים לפני העיר צ'אצ'אק. עיירה זו שוכנת על גדות ערוץ אובצ'אר-קאבלאר, שם פונים לתצפית. היא שימשה מקום מפלט סרבי במהלך הכיבוש העות'מאני והוקמו בה עשרות מנזרים, ולכן ידועה בשם "הר אתוס של סרביה".
שימו לב! קטע הדרך הבא לא מומלץ אם אין לכם רכב שטח. לפני הכניסה לכפר יש כביש צר הפונה שמאלה, שיכול להתפספס בקלות. כביש זה מוביל לתצפית Kablar, אחת התצפיות היפות ביותר בסרביה. כמו בתצפית על אגם פרוצ'אץ, גם כאן הדרך תהפוך לדרך עפר לא סלולה, ובסופו של דבר לדרך אבנים עם המון בורות. הנסיעה לחניון התצפית נמשכת כחצי שעה. בפועל, התברר שאין שם חניון, וכשעלינו בדרך הקשה, החלטנו לעצור את הרכב באמצע הדרך ולהמשיך ברגל.
ההליכה מהנקודה שבה עצרנו עד לחניון היא כעשר דקות, ומשם עוד כרבע שעה עד התצפית. כאשר הגענו לפסגה, לא הצלחנו להבין היכן התצפית (השילוט לא היה ברור) ורק במקרה הגענו אליה אחרי שהמשכנו לעבר שני עמודי חשמל, במרחק של כחמש דקות הליכה נוספות. מומלץ להביא בגדים חמים – בפסגה קר מאוד ויש רוחות חזקות. היה שם אפילו נחש קטן שקפא מהקור ולא זז. לאחרונה הסרבים התקינו ברזלי תמיכה כדי למנוע הידרדרות של אנשים לתהום (העבודה עדיין לא הושלמה).
לסיום, חזרנו לכפר אובצ'אר באנייה לארוחת צהריים-ערב. בכפר יש שתי מסעדות, תחת אותה בעלות, ולכן כל אחת מציגה גם את התפריט של השנייה. העדפנו לאכול במסעדה של מלון Kablar, המציעה אוכל סרבי מסורתי וטעים. מומלץ בחום!
דגשים נוספים:
אם אתם מתכננים לבקר בתצפיות שהוזכרו, מומלץ בהחלט לשכור ג'יפ ולא להתפשר על רכב רגיל. חלק מהכבישים באזור זלטיבור הם דרכים לא סלולות שיכולות להיות מאתגרות לרכב רגיל.
במקור תכננו טיול של כ-4-5 שעות נסיעה בכל יום, אך גילינו שבסתיו חושך מוקדם מאוד בסרביה; כבר ב-18:00 יש חושך מוחלט, מה שמקשה על הנסיעה בכבישים הצרים.
מומלץ לרווח את המסלול ולהקדיש לפחות חמישה ימים לאזור זלטיבור, כדי לא להיות בלחץ של זמן. מסלול מתוכנן היטב יכול לכלול טיולי הליכה ביערות וביקור בקניון נהר הלימפ, ששווה נסיעה בפני עצמו.
עישון במקומות סגורים מותר בסרביה, וחלק מהמסעדות מקצות אזורי עישון.
בהמרת מטבע, שימו לב שהמחירים בשדה התעופה גבוהים יותר מאשר בערים.
תרבות האכילה במסעדות פחות מפותחת באזור זלטיבור, ולכן קשה למצוא מסעדות טובות לאורך המסלול. אפשר להיעזר בכתבה זו למידע על מסעדות מומלצות.
הערפל יכול להטעות – אם יש ערפל במקום אחד, זה לא אומר שיש ערפל במקום אחר. בהרי טארה יכול להיות ערפילי, בעוד שבזלטיבור יהיה מזג אוויר קיץ.
אפליקציות הניווט לא תמיד מדויקות בסרביה. ל-Waze חסרים כבישים, גוגל מפות עשוי לקחת אתכם בדרכים לא סלולות, ומפות.Me טועה בזמני הניווט.
באזור זלטיבור המחירים זולים יותר מאשר בבלגרד ובנובי סאד. בזלטיבור עצמה יש חנות כלבו קטנה בשם "בוטיק", שבה ניתן למצוא בגדים איכותיים במחירים נוחים.
שאלות נוספות? כתבו לנו
קריאה נוספת שעשויה לעניין אתכם: מסע ג'יפים בלקני 4 מדינות | מסע ג'יפים בבלקן: 12 ימים | אלבניה שלי
